"שדות אירוסים"

זהו היום השלישי למלחמה. יש לנו עליונות אווירית מוחלטת בכל איזור לבנון וסוריה. שדות התעופה הסוריים מושמדים, וכן סוללות הטק"א, מה שאומר שאנחנו יכולים לטוס חופשי בכל האיזור ולעשות כאוות נפשנו, כמעט… למטה עוד אורבים כוחות קרקע עם טילי כתף ויש מעט נ"מ קני, אסור להכנס לשאננות.

כוחות הקרקע שלנו גם כן עשו שמות בצבא הסורי, המצב מבחינתנו מתחיל להראות טוב, מבחינתם מתחיל להיות נואש – אין לדעת מה זה יגרום להם לעשות.

 

http://www.youtube.com/watch?v=DxV8ruKlwI8

10:00 מפעל כימיקלים "דמיר", דמיר, סוריה
גנרל חאפיז אל חווארי היה גאה בעצמו, 5 שנים של עבודה מאומצת עומדות לבוא לסיומן היום, ולתת לצבא הסורי את אורך הנשימה שהוא כה צריך. 5 שנים עבדו אנשיו של אל חווארי תחת מעטה סודיות קפדני. לאף אחד מאנשיו היה אסור לספר בגלוי במה הוא באמת עוסק. 
אל חווארי סקר את המפעל, את פס הייצור, וחייך לעצמו – הנשיא הולך להיות מרוצה…

10:30 הקרייה ת"א, לשכת שר הבטחון
שר הביטחון היה שקוע בתיק עב כרס, שהכיל מה שנראה כמו ערימת מסמכים ותצלומי אוויר.  כשסיים הרים את עיניו, הוריד את משקפיו, והישיר מבט אל עיני ראש המוסד: "עד כמה זה אמין?"
"מאה אחוז", ענה ראש המוסד, "החבר'ה שלנו בסוריה ווידאו את זה ע"י מקור פנימי. הם גם יודעים לומר שהסורים הולכים להשתמש בזה בקרוב. אנחנו חייבים לעשות משהו, ומהר!"
כעת היה אישור וודאי מהמוסד, שמפעל הכימיקלים בדמיר, אותו מפעל תמים לייצור סבון נוזלי לכלים, שעל תצלומי האוויר שלו הסתכל, מחביא בתוכו פסי ייצור לראשי נפץ כימיים. לסורים שנדחקו לפינה, יש את היכולת לייצר במסות ראשי נפץ כאלה, והם מתכוונים להשתמש בהם ביומיים הקרובים – המשמעות: קטקסטרופלית. טילי הקרקע קרקע הסוריים יכולים להגיע לכל מקום בארץ, ועם רש"קים כאלה, המשמעות היא עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי נפגעים – אסור לתת לזה לקרות!
הוא הרים את השפופרת ובקול נבוב אמר: "שירה, תכניסי לפה שתי כוסות קפה, בבקשה, ותשיגי לי דחוף את מפקד חיל האוויר…"

11:00 טייסת 108, רמת דוד
אחרי שתי יממות רצופות של טיסות ללא הפסקה, הטייסת קיבלה קצת הפוגה ובמועדון הטייסת היו החבר'ה ישובים מול הטלוויזיה, צופים בצילומי הכוונות משתי היממות האחרונות.
קולה של הפקמ"צית בכריזה הפר את השלווה: "איתי, עמית, ירון, ואורי, גשו בבקשה לחדר תדריכים 4".
ארבעתינו קפצנו כנשוכי נחש, ורצנו לחדר התדריכים.
אחרי שמפקד הטייסת הכניס אותנו בסוד העניינים, ניגשנו בחרדת קודש לתכנון הגיחה, ולתדריך. הרגשנו היטב את כובד האחריות – אסור לפספס.

30 דקות מגמר התדריך החלו  ארבעת מטוסי הF-16 להתגלגל מהכיפות לכיוון המסלול. התכנון היה לתקוף מיידית את המפעל, עם 2 פצצות ש"כ של טון כל אחת. 8 טון של עוצמה מזוקקת שתמחק את האיום אחת ולתמיד.
התיישרות זריזה במדורג על המסלול – איתי מוביל, עמית מס' 2, אחריו אני מס' 3, ואורי מס' 4.
מכת מבער, ואנחנו באוויר, נוסקים לגובה 21000 רגל – לא צריכות להיות בעיות, הטק"א הסורי כבר לא מהווה איום. חציית קו זריזה, ומבצע "שדות אירוסים" יוצא לדרך.

11:58 מעט מערבית לדמיר
גנרל אל חווארי יצא זה לא מכבר מהמפעל בדמיר לכפר קטן, השוכן ליד דמיר על גבעה השולטת על האיזור. בכפר הייתה מסעדה נחמדה שם נהג אל חווארי לסעוד את ארוחת הצהריים שלו. התענוג העיקרי שלו היתה העובדה שממקום מושבו במסעדה, יכול היה לראות את המפעל, ועלץ על כך שמבחוץ המפעל נראה בלתי מזיק לחלוטין. הוא ורק הוא מכל באי המסעדה ידע על המוצר הקטלני שעומד לעזוב היום את שערי המפעל, ולהמיט אסון על האוייב הציוני. "לא משנה מה קרה עד עכשיו במלחמה, כשנפעיל את זה הישראלים יתחננו לרחמים" חשב, "ואני הולך לקבל את קידום חיי".
הוא היה עסוק כל כך במחשבותיו העליזות, עד שכמעט ולא שם לב לרעש המנועים הסילוניים שנשמע מעל. 4 הנקודות שראה בשמיים הבהירים היו יכולים להיות מטוסים סוריים, אלמלא התחילו לצלול לפתע בזה אחר זה לכיוון המפעל. אל חווארי נתמלא אימה כשהבין מה עומד לקרות, כוס הקפה נשמטה מידו, שפתיו רעדו, ועיניו נפערו לרווחה.

12:00 שמי דמיר
"1 נכנס" אני שומע את קולו של איתי באוזניות, ותוך רגע רואה מוץ ונורים באוויר, ואת מטוסו של איתי צולל. "2 נכנס" – תורו של עמית הגיע להמיט אש ועשן על המטרה.

"תורי" אני חושב, "3 נכנס" אני מודיע, וצולל. מכיוון שהמטרה הייתה תחתינו ולא היה לנו קשר עין בתחילת הצלילה, צללנו לפי קו הCCRP, עד לקשר עין עם המטרה. אני צולל, מתיישר עם היהלום ו… כלום אין מולי כלום! המפעל לא שם, רק חול! תוך רגע אני מבין שהייתי מוזן על נ"צ לא נכון והCCRP לקח אותי לעזאזל. מאחורי אורי הטיל את פצצותיו, והודיע שחובר למבנה. איתי מאשר לי להכנס ליעף נוסף. מכניס את אורי לחיפוי, מוודא שהפעם הנ"צ נכון, שלא יהיו עוד פאדיחות, ושובר לכיוון המטרה – צלילה, המטרה אפופה אש ועשן, המון פיצוצים משניים כתומים, ממש זיקוקין די-נור.
אני שם את הפיפר על מה שנשאר מהבניין הראשי של המפעל, ולוחץ פיקל. בשנייה המטוס נהייה קל ודוהר כמו סוס. מוץ נורים, טיפוס מעל גובה טילי הכתף, ושבירה לנ"צ מילוט לחבירה עם איתי.

12:02 מערבית לדמיר
גנרל אל חווארי עמד בחלון המסעדה, שלהבות צהובות וכתומות השתקפו בו, ובהה בגוש האפר והעפר שהיה פעם המפעל עליו עמל שנים רבות. ארבעה מטוסים צללו על המפעל, השלישי משום מה עשה סיבוב, ואחרי שהשלושה האחרים פוצצו את המפעל, הוא חזר וכמו נעץ את המסמר האחרון בארון. אל חווארי הרגיש בחילה – "הנשיא לא יהיה מרוצה" הוא חשב בעודו מתמוטט על הכסא הקרוב.

12:05 דרומית לדמשק
יצאנו מהיעף וחזרנו למבנה בדרכנו הביתה. הבקר עלה מול המוביל בקשר, בירר מה מצב הדלק שלנו, "קחו כיוון לחריץ מדרום לדמשק, הבסיסים שם עושים קולות של עומדים להפתח. אנחנו רוצים להזכיר להם לא כדאי להם, שיוותרו מעכשיו."

אנחנו  שוב בגובה 21000 מבצעים פטרול חסר תכלית, להפגת המתח, הפיצוצים והאש נשארו מאחורינו, וכעת שרר שקט בקוקפיט בעוד אנחנו "מגהצים" ופונים ימינה, שמאלה. טיול סוריאליסטי בסוריה, שבסיומו הפנינו אף לכיוון הבית, מנופפים בכנפיים לרבעיית הבזים שחלפה אותנו בדרך להחליף אותנו בפטרול.

13:00 רמת דוד
רבעיית מטוסי הF-16  נחתה, פינתה את המסלול, והסיעה לדת"קים. עוד יום עבודה שגרתי בטייסת 108.
הלילה תושבי המדינה יוכלו לישון בשקט, הם אפילו לא מודעים לאיום שהוסר זה עתה מעל ראשיהם.