תקיפת בסיס נג'חה דרומית לדמשק

30.9.2010
בסיס רמת דוד

לילה שני למלחמה, העייפות כבר מורגשת בצורה קשה, טיסות ללא הפסקה במשך יומיים, יום וליל.

לפני חצי שעה קיבלתי משימת הובלה של רביעייה לתקוף בסיס שכוח אל דרומית לדמשק, ככל הנראה הבסיס הינו בסיס הבית של אימוני יחידות הקומנדו הסורי. התקיפה אמורה להיות פשוטה מאוד: הגעה בגובה גבוה וביצוע קלע בגובה זה, ללא איומים אוויריים או נ"מ, וחזרה הביתה. הבטיחו לי שאחרי הגיחה אני הולך לישון שעתיים…

10 דקות לפני כניסה לתאים הגיע דיווח מודיעיני מוזר ולא ברור, ריבוי מטוסי אויב מעל המטרה, ומעל דמשק. "איך זה יכול להיות!!" אמרתי לעצמי. הרי כל השדות שלהם לא פעילים, הם קיבלו סיוע מאירן? המשימה הפשוטה כבר לא כ"כ פשוטה, בהחלטה של רגע החלטתי לשנות את כל מתווה המשימה – טיסה בגובה נמוך 300 רגל מעפ"ש וביצוע חטף חטוף ימני, הרי אנחנו קרובים מאוד לדמשק ולא יודעים בדיוק מה מצפה לנו משם , השינוי אושר ע"י מפקד הטייסת, תדרכתי את החבר'ה ויצאנו למטוסים.

עלינו למטוסים, נחגרנו והתחלנו את ההנעה. מזל שיש את זמן איפוס ה INS לחשוב קצת לעצמך בשקט, לחזור על מתווה המשימה, להיזכר שוב בתצאו"ת של המטרה…

עולים למסלול 15 מדורג ימני, 3 שניות הפרדה, "אחד פלפל" אני מדווח ונדחק לכיסא מכוחו העצום של המטוס. כולם באוויר במבנה, חציית קו, מכבים אורות ומכ"ם, מפסקים חמים, ירידה לגובה צמרות העצים במבנה הגנתי, והקרקע חולפת בקצב רצחני.

מגיעים ל IP. רגע האמת, "מעבר לטורי" אני קורא בקשר, מבצע היסט תו"כ חיפוש המטרה בעיניים, איפה היא אני חושב, טעיתי בניווט? ואז היא מופיעה בשעה 1, הקלה, אך עדיין לא סיימנו. אני מגיע לנקודת המשיכה, "1 נכנס" אני קורא בקשר, כולי מלא אדרנלין, מרגיש את כוחות הג'י במשיכה. אני מתהפך ומזהה את המטרה, פיפר עליה, השלכה ויציאה כולל דיווח "1 יוצא". כמובן שכל חברי המבנה מבצעים איתי בהפרש של 5 שניות אחד מהשני, המטרה מושמדת לחלוטין כולם 100% פגיעה במטרה, בנוהל הטייסת.

התקרבות:

שניות לפני משיכה לחטף הצידי:

גמר היפוך וצלילה למטרה:

לאחר השמדת המטרה, קיבלתי דיווח מהבקר ("אוורסט") שמיים נקיים. בירור דלק אצל חברי המבנה, כן יש הרבה דלק. משיכה לגובה 20000 לביצוע פטרול אלים, אם כבר באוויר עם דלק אז ננצל את המצב.

אוורסט מדווח על מסוק Mi8 בודד צפונית לנו 10 מייל, אנחנו פונים ליירוט, "קשר עין עם המטרה בשעה 11" אני מדווח "2 איתי בחיפוי קרוב, 3,4 תישארו בחיפוי מגבוה" אני צולל לכיוון המסוק עם 2, סוגר טווח, צליל טוב שיגור ופגיעה, עוד אחד לאוסף.

קצת לפני הפגיעה:

 

הפיצוץ:

מיד לאחר ההשמדה אוורסט מודיע על מסוק נוסף, "3,4 ליירוט, אני ו 2 צוברים חזרה גובה לחיפוי מגבוה", אני קורא בקשר.

לאחר כ 5 דקות של חיפוש המסוק אנו מקבלים מטרות חדשות מהבקר, את המסוק אנו נוטשים (כנראה נחת והסתווה, אולי שמע על גורל חברו). בירור נוסף של מצב הדלק – 2,4 קצרים בדלק, "מה עושים?" אני חושב לעצמי. " יש שתי מטרות שמנות שחבל שיגיעו ליעדם עם אספקה לאויב". "2 תוביל את 4 לבסיס, 3 אתה איתי ליירוט" אני מורה בקשר, " אוורסט מבקש ווקטור ליירוט".

אני ו 3 טסים ליירט שני אנטונוב 24 עמוסים באספקה לאויב. כ 40 מייל מהאנטונובים אוורסט מפנה אותנו למטרות איכותיות יותר: זוג סוחוי 24 שחזרו מתקיפה על בסיס עובדה. "חייבים ללמד אותם לקח שאותנו לא תוקפים ונשארים לספר על זה"… טסים לכיוונם, אחד מהסוחויים מופל ע"י נ"מ שלנו לפני הגעתינו לטווח. את השני אני נותן ל 3 להפיל תו"כ חיפוי שלי. הסוחוי מתפוצץ והטייס לא מספיק לנטוש, זה המחיר שעליו לשלם.

 

למזלנו הפנייה ליירוט הסוחוי לא הרחיקה אותנו מהאנטונובים, אני ו 3 מגלים אותם במכ"ם, "3 אני לוקח את הקדמי הימני אתה את האחורי השמאלי", אני מורה בקשר. 10 מייל, 8 מייל ,6 מייל, 4 מייל "1 משגר" אני מדווח, שובל המנוע הרקטי של הטיל פוני ישירות למטרה ופוגע בצורה מדויקת, פיצוץ ולהבות , הוא נופל! 

 

3 מדווח על פגיעה אבל האנטונוב שלו ממשיך לטוס! יש יתרון ל-2 מנועים כנראה. "3 כנס עליו שוב אני בחיפוי". זמן קצר לאחר מכך אני רואה פטריית עשן באוויר, "הוא יודע מה הוא עושה" אני מחייך לעצמי. "מצב דלק?" אוקיי, הגיע הזמן לחזור הביתה.

מודיע לאוורסט על חזרה. אחרי חציית קו 2 מבקש אישור למכונס ומקבל. אנחנו נוחתים אחרי יותר מ 100 דקות טיסה בגיחה זו, בסיס אויב מושמד לחלוטין (9 מטרות קרקעיות), 4 הפלות למבנה ואפס נפגעים אצלנו. לא רע לתנאי עייפות של יומיים ללא שינה.

הכרית מחכה לי, יש לי שעתיים לישון, נשמע טוב…